השבוע הבכור שלי קיבל את ציוני הצו הראשון שלו (לא מאמינה שהוא עוד שניה מתגייס). באמצע הלילה הוא שלח (רק) לאבא שלו הודעה מרוגשת עם הציונים והיה מאוד גאה בעצמו. האמת – קצת נעלבתי... (בכל זאת חצי פולניה...). בצהריים, כשנסענו אני והוא יחד באוטו, באוטומט שלי רציתי לשאול ״למה לא שלחת לי את הציונים גם? זה ממש מעליב שאתה לא משתף אותי״, אבל עצרתי את עצמי, נשמתי, חישבתי מסלול מחדש ואמרתי לו ״אהוב שלי, כל כך התרגשתי לשמוע על הציונים שלך. אני ממש אשמח אם תשלח לי גם הודעה בפעם הבאה״. התשובה היתה: ״בטח אמא, קיבלת״. As simple as that.
למה? + טענה / תלונה = הזמנת תירוצים
זוהי שאלה שהצד השני חווה אותה בתור ״ביקורתיות״ - ואז הוא מתגונן או מתקיף. שאלת ״למה״ למעשה עונה על סיפוק הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים של השואל:
על העליונות שלי, על המשמעות שלי (ולא של הצד השני) - על כך שיש לי מה לתרום, לכוון ולייעץ.
הרצון לקבל מידע ושליטה על מה שקורה ״למה לא אמרת למורה שלך ש...?״
או על הצורך להשפיע ״למה שלא תלמדי למבחן עם חברות?״
למעשה באופן בלתי מודע- אני מתמקדת פה בעצמי ולא בצד השני ובצרכים שלו.
״למה המגבת שוב על הרצפה?״
״למה עוד לא נכנסת להתקלח?״
״למה החדר שלך נראה כמו אחרי מלחמה?״
כשמדובר בילדים - שאלת ״למה״ מנסה לברר סיבה, ועם ילדים זה פשוט לא עובד ולא מקדם... נגיע למבוי סתום: הוא לא ידע להגיד לנו למה ואז הוא יתרץ תירוצים או יכעס, והנה מתחיל הקונפליקט.
כשתרצי להניע את הילד שלך לפעולה - ״למה״ לא יעבוד כאן!
איך נדע שאנחנו שואלים את ה-״למה״ האוטומטי שלנו? אנחנו בד״כ אפילו לא מחכים לתשובה... אלה שאלות סגורות שלא מקדמות את השיחה.
נסו לשים לב בימים הקרובים עם הילדים/ בן הזוג/חברים - מה קורה כשהאוטומט שלכם יורה ״למה״? האם זהו ״למה״ ביקורתי או רטורי? האם זו שאלה סגורה שמציעה ומכוונת לפתרון שאתם מציעים? נסו להחליף את ה״למה״ לשאלה/ בקשה אחרת – של רצון או מטרה, שתקדם את השיחה. עברו משיח ביקורתי לשיח מעודד ומאפשר. ספרו לי מה היתה התגובה והאם השיח השתנה.